שו"ת על מלכים א א:מה

דברות קדשו הגיעני לנכון במה שפלפל בדין אם חתכו בסכין כשר בשר וחלב של הבהמה מיד לאחר הפשט וביקש מעכ"ת לדעת חוות דעתי בזה, הנה לכאורה יש להביא ראי' דדי בקינוח ממ"ש התוס' פ"ק דחולין (ח ב) ד"ה אגב דוחקי' שכת' דדוחקא דסכינא לבד אינו מבליע כלל רק שצריך שיהיה חם ג"כ כמו בית השחיטה שהוא רותח קצת וא"כ בנ"ד שאינו חם כלל ודאי דמותר בהדחה וקינוח היטב, ואין לומר דגם כאן הוא חם קצת מיד לאחר הפשט דהא בש"ס שם איתא אפי' למ"ד בית השחיטה רותח היינו דוקא בסוף השחיטה דחיימא כמ"ש אימת בלע לכי חיימא אימת חיימא בגמר שחיטה כו' מוכח מזה דבתחילת שחיטה אינו חם כלל ואפי' ע"י דוחקא דסכינא אינו מפליט ומבליע וא"כ עינינו רואות דעכ"פ לאחר ההפשט אין הבשר והחלב חם יותר מבתחילת השחיטה א"כ מוכח דלא בלע כלל, אך יש להוכיח איפכא ממ"ש שם לא לסחוף אינש כפלי עלוי' בשרא דדאיב תרבא ובלע בשרא, וכתבו בתוס' שם דהיינו מיד אחר ההפשט דאז החלב והבשר חם עדיין, ועי' בר"ן שם דמפרש"י משמע דאפי' בדיעבד נאסר הבשר ומיהו משמע דבקליפה סגי דהא אינו רותח גמור ודי שיהא כרותח דבית השחיטה דאפי' לרב סגי בקליפה עכ"ל שם, וא"כ מוכח מזה שהוא חם כמו בית השחיטה וא"כ הי' נראה דדינו כמו סכין ששחט בו טריפה הנז' בשו"ע (סי' י') דאם היה באקראי בעלמא סגי בהדחה או בקינוח משום דהסכין קשה לבלוע או מטעמים אחרים שכתבו הפוסקים ואם שחט בו ג' טריפות בזה בעי נעיצה, א"כ גם כאן אם חתך בב' או בג' מקומות אפשר לומר דמיקרי משתמש בקביעות ובעי נעיצה אבל מלשון הרמב"ם ז"ל לא משמע הכי שכ' (בפ"א מ"ה מ"א) שכל אלו אינם אלא לכתחי' כו' מוכח דבדיעבד בשפשוף סגי וכמ"ש הר"ן שם בשמו א"כ מוכח דס"ל דקיל יותר מבית השחיטה דהא הוא פסק דבית השחיטה רותח הוא והא דקיי"ל גבי סכין של א"י שרוצה לשחוט בו מדיח הוא מטעם דטרידי סימנים לאפוקי דמא ולא בלעי וכמ"ש הר"ן ג"כ בשמו א"כ הי' נראה להקל כאן דדי בקינוח או הדחה ובפרט דלא ברירא מילתא דנימא דאם חתך בבהמה אחת בג' או בד' מקומות דמיקרי משתמש בקביעות ועוד דהא דקיי"ל דאם נשתמש בקביעות בעי נעיצה אין זה מוסכם כ"כ דתליא בב' תירוצים שכתבו התוס' שם דר"ת תירץ דמ"ש הסכין שפה כו' ש"ה דבלעה ע"י רותח גמור ולדידי' אפי' שחט בו בקביעות די בהדחה ולפי תי' השני שכתבו שם מוכח הדין כן דבעי נעיצה והפוסקים תפסו תי' הב' של התוס' לחומרא וא"כ כאן שיש ספק אי מיקרי חם קצת יש להקל: